בתי האהובה, ילדת יום הולדת,
כאן תמורה.
מבקשת אנוכי ללמדך פרק בהילכות יום הולדת,
ומהי ההמלצה עבורך לבילוי ביום זה.
יש לך יום הולדת.
יום הולדת לך.
וכי מהו יום הולדת?
יום של חשבון נפש, של בדיקה עצמית.
של הבנות עמוקות על יעוד, על דרך חיים, על מחשבות בוראות חיים,
על אהבה ללא תנאי, על יצירה, על מידת התמסרות וקפיצות אמונה ללא חת.
ומהו יום הולדת בעצם?
זוהי מתנה שניתנה לבני האנוש, כמו עוד מתנות כמוה.
זהו יום, שהוא מעין יום כיפור קטן.
זוהי מתנה שניתנה לבני האנוש, כיוון שמאפשרת היא ומזמינה, ולעתים אף מכריחה ומאלצת, יצירת עצירה, השהייה, בדיקה, התבוננות אמיצה, חשבון פנימי עמוק, הבנות רחבות.
מה עשיתי עד היום? מה עשיתי השנה?
לאן הגעתי?
עד כמה אני מרוצה מהמקומות שבהם אני מצויה, בזירות השונות בחיי?
עד כמה אני קרובה או רחוקה מהיעדים ותכנונים שלי?
עד כמה עשייתי השנה היתה שונה, מהעשייה הרגילה שלי?
כמה רחוק וגבוה הגעתי, כשיצאתי מאזורי הנוחות שלי?
מה למדתי חדש? מה כבר הצלחתי ליישם?
במה נזכרתי שכבר ידעתי? כיצד קידמה אותי אותה היזכרות?
עד כמה השנה שחלפה היתה משמעותית עבורי? ועבור סביבותיי בהקשר אלי?
זה במימד השכלתני.
ובמימד הרגשי:
עד כמה התמרתי פחדיי?
עד כמה נכנסתי למנהרות נפשי ולחורי התולעת המאיימים שלי?
כמה עמוק הגעתי בפתיחת הלב שלי?
מהו נפח היום השגרתי שלי, שבו אני מצויה בתדר שמחה, התעלות, נתינה ללא תנאי?
כמה השמחה שלי מטולטלת ומושפעת מהמתרחש מחוץ לי? וכמה הבטחון שלי מושפע מהמתרחש בחוץ?
עד לאיזו נקודה אני מכניסה אנשים ללב שלי? אלה שבמעגל הראשון, השני, השלישי? אלה שנמצאים עוד אחריהם?
עד כמה אני מניחה לאנשים הקרובים לי, לגעת בנימי נפשי?
עד כמה אני נוכחת בהווה, גם כשזה לא נוח? וגם כשזה מאד לא נוח? ובהיבטים יומיומיים?
באיזו מידה אני משאירה את סודותיי הכמוסים והמכבידים, חבויים בתוכי? או דואגת לפוררם ולהמיסם?
כמה אני פנויה ללמידה,שיש בה מין החידוש והאיום על מקורות הידע הרגילים שלי?
עד כמה אני פתוחה לעולם? לנסיונות חדשים?
באיזו מידה אני מרשה לאהוביי להיות איתי בקירבה אמיתית?
עד כמה אני מרשה לעצמי להתפשט ממגננותיי, אפילו בפני עצמי?
כמה אני מחבקת את עצמי, כך סתם ללא סיבה? וכמה אני מחבקת את עצמי כשאני כועסת? או מרגישה אשמה?
עד כמה אני פתוחה לשפע שהיקום מביא לי?
כמה טעויות אני מאפשרת לעצמי לעשות? באמת מאפשרת.
ואיך זה בשבילי להיכשל? ולטעות? ולהיות מבוקרת?
ועד כמה האגו שלי עוד משחק אצלי תפקיד? עד כמה הוא מנהל את חיי?
עד לאן אני משחררת את השליטה המגוננת שלי? ומה קורה לי כשאני מרפה לגמרי, ומשחררת וזורמת עם היקום?
עד כמה אני בוחרת את בחירותיי, בבחירה מלאה?
ועוד ועוד שאלות מעין אלה.
ומכירה את את רובן. רואה ויודעת אנוכי, ומכירה אותך היטב, מימים ימימה.
ועם כל אלה, עוד נותרה שאלה ששומה עלייך להתבונן בה.
כי היא השאלה הקובעת, והיא השאלה הרוחנית והגבוהה ביותר:
עד כמה את אוהבת את עצמך?
עד כמה, גם כאשר את כואבת וחוששת, חווה עצמך חרדה ודחויה, נטושה ובודדה, את אוהבת את עצמך?
זוהי השאלה, שהתשובה עליה היא החשובה ביותר עבורך.
זוהי השאלה שתישאל נשמתך, כאשר תמשיך במסעה בתום פעימת חייה במרחב ארץ, ותפגוש את אלוהייך.
עד כמה אהבת את עצמך, חרף ולמרות הקשיים שחווית?
עד כמה אהבת את עצמך, בלי שום קשר להישגים הארציים שהשגת?
עד כמה אהבת את עצמך, בלי להתייחס כלל לכאבייך, לסבלך, לאתגרים שעמדת בהם במהלך חייך?
ומה מפריד בינך לבין תמונה זו?
רק עוד מעט שיירים של פחד,
רק עוד קצת פתיחת הלב,
רק עוד קמצוץ של אמונה ללא תנאי,
רק עוד טיפה של מזל.
ואין הכוונה למזל שמקורו בחוץ, מחוצה לך,
אלא מז"ל בראשי תיבות, שפירושם: מלאך זימנת לך. משמע, מסר שביקשת לשמוע. מסר שמבקשת נשמתך להקשיב לו.
האם תשכילי לשמוע דברי המלאך? האם תסכימי להבין את שאומר הוא לך?
האם תביני את גודל המשימה העומדת בפנייך, ואת משמעותה?
האם תראי את ההזדמנות?
מזל טוב שיהיה לך, בתי האהובה,
מז"ל טוב מאד!
אהובים, ובסיום הדברים אנוכי מבקשת להוסיף ולומר,
כי יודעת אנוכי כי כל מי שבחרה נשמתו לקרוא מסר זה, חיכה וייחל לקראו, והבין היטב את שנאמר לכם כאן.
ובכל אשר תבחרו, מבורכים וברוכים.
ואנו איתכם תמיד.
**התקשור כתוב בלשון נקבה, אך הוא רלוונטי גם לגברים.
יום הולדת
