יקרים ואהובים בבריאה,
כאן תמורה.
ראו יקירים, פרידות הן עניין מורכב עבור בני האנוש. גם כאשר הפרידה היא זמנית, גם במקרה שהפרידה מאפשרת התפתחות או מעבר חיובי למקום טוב ומואר יותר, גם כאשר אתם הנפרדים, או כאשר נפרדים מכם.
זהו עניין מורכב כיוון שנזכרים אתם, שלא בטובתכם ובלי משים, בכל הפרידות אשר חוויתם בימי חייכם בפעימה זו ובגלגולי חיים אחרים. ועל פרידות מונחת, לרוב, ערימה גדולה של חוויות אנושיות רגשיות שלא נפתרו ולא הותמרו: עצב וצער, געגוע וכיסופים, אי ודאות וקורבנות, חששות ופחדים, דאגות ואשמות, דחיות ונטישות.
כאשר בן אנוש חווה פרידה, ראשית לכל חווה הוא בשנית את הפרידה מרחם אימו, עת יצא מהאזור המוגן והשמור ביותר ביקום, והגיע לעולם חדש ומטלטל, מנוכר וקר, המתנהל אחרת ותחת חוקים בלתי ידועים, כשהוא חסר ישע, חסר הגנה ותלוי לחלוטין.
כאשר בן אנוש חווה פרידה, באופן בלתי רצוני ממש, ולעתים בלתי מודע, מופעל אצלו המנגנון שאתם קוראים לו: חרדת המוות, שהוא המאיים עליכם ביותר, כיוון שלתפישתכם הוא בבחינת פרידת אל חזור; הוא בעל הפוטנציאל הנפיץ ביותר כיוון שהוא נתפש כפרידה הסופית, וכיוון שלרוב, אין לכם מושג קלוש מה מתרחש מן העבר השני, מעבר לצעיף.
ובעצם, הפרידה קשה לנשארים, ולא להולכים. כיוון שההולכים הלאה במסעם, חווים אושר גדול, חוויה של חזרה הביתה, חוויה של מוגנות, שייכות ושמירה, פגישות מרגשות עם נשמות אחיות המלוות אותם משכבר הימים, ובעיקר חוויה של אהבת אמת ללא תנאי וחיבור מחודש עם האחדות האלוהית הבלתי מסויגת וחסרת הגבולות.
כאשר בן אנוש חווה פרידה, בעצם חווה הוא שנית את הקריעה מאלוהיו, את ההיפרדות המכאיבה, עת ירדה נשמתו לכוכב ארץ. כאשר בוחרת נשמה לרדת לכדור ארץ, אין אף אחד המכריח אותה או כופה עליה לעשות כן, כי אם מתנדבת היא לעשות זאת למען התפתחותה שלה, כמו גם למען התפתחות האלוהות בכבודה ובעצמה, ונערכים עבורה ואיתה בירורים עמוקים, כדי לאושש עבורה ולעגן אצלה את התסריטים הקארמטיים והחוזים הנשמתיים שברצונה להתמיר בפעימת חיים קרובה זו.
וראו את נקודות ההתייחסות השונות כל כך, שבעצם כל כך דומות: יציאה מרחם האם, מעבר לשלב הבא בחיי הנשמה, וקריעה מאלוהים. כמה דומות ועד כמה שונות הן. הלא כן?
ומה המשותף לכל אלה? בעיקר חוסר הידיעה שלכם, אי הוודאות, ורגשות הכאב, הפחד, האיום והצער. והיינו אומרים: חוויית הנפרדות.
ראו יקיריי, מה יקרה כאשר תשנו את ההגדרות שלכם ביחס לפרידה? כיצד תיראה פרידה תחת פרשנויות חדשות? אולי היא תיראה כהתחלה מחדש? אולי היא תיתפש כהתפתחות והתרחבות? אולי היא תיחווה כלמידה, והמשך הצמיחה וההתחדשות?
ואם נדייק: כאשר תסכימו לוותר על הפחד המשתק, על הצער המקפיא, על האיום הנחווה כקיומי, ועל הכאב הישן השוטף אתכם בבואנו לדבר על פרידה, כי הלוא פרידה הינה חלק מהחיים. החיים הם כרקמה אחת משורגת, ארוגה וסרוגה, של התחלות חדשות ופרידות, סיומים וקצים, התחלות וסופים, כליון ולידה מחדש, וחוזר חלילה. כי אין האחד קיים בלי השני, ואין השני קיים ללא הראשון. הלא כן?
ויודעת אני כי יודעים אתם בראשכם את כל האמור כאן. אך מה דעתכם להכניס כל זאת למערכת הרגשית שלכם?
כוונתי אינה שתדחיקו, שתפנימו, שתכחישו, שתרחיקו או שתשכחו, את קשת הרגשות האנושיים שיש לכם ביחס לפרידות. ודאי שלא!
הצעתי לכם היא, שלצד החוויה הרגשית המלווה את הפרידה באשר היא, תוכלו להתבונן מלמעלה, ממעוף הציפור, דרך עיני הרוח, ולחוות, בד בבד עם הרגשות הנמוכים, גם את התקווה, השמחה, ההתחדשות, ההתרגשות, ההקלה, ההתקדמות, השחרור, שמערך חדש של פרשנויות, נקודות מבט והגדרות, יכול להעניק לכם. כל זאת ביחד עם האהבה האלוהית ללא תנאי, המלווה אתכם בכל רגע.
האם ברורים דבריי??
ראו נא אהוביי, וכיוון שכך, הלוא הקלישאה המוכרת: כל סוף הוא התחלה חדשה, אינה קלישאה כלל, כיוון שאמת לאמיתה היא.
ברוכים ומבורכים הינכם,
וניפגש מעבר לצעיף...
אהבתי לכל אחד ואחת מכם.
ברוכים ומבורכים אתם כולכם לבריאה.
פרידות
