שלום לכם אהובים בבריאה,

כאן תמורה.

 

אוכלים אתם, רוב הזמן, אכילה רגשית.

וכי מהי אכילה רגשית?

זוהי אכילה שאינה מתרחשת כאשר תאי הגוף אשר לכם זקוקים לאנרגיה, כי אם מתקיימת כאשר תאי הרגש אשר לכם זקוקים לאנרגיה. ואז חווים אתם מעין רעב, שהוא איננו אמיתי במובן הפיזיולוגי, אך הוא אמיתי לגמרי מהבחינה הפסיכולוגית.

ואז אוכלים אתם כל מה שמיותר. כל מה שאתם מגדירים לעצמכם כמיותר. כל מה שאינו נותן אנרגיה פיזיולוגית: את כל האוכל אשר בצלחתכם, את כל המתוק עם הסוכר המשקיט והמרגיע, את כל הממלא עם הפחמימות המנחמות.

וכך מנסים אתם למלא את החור בנשמתכם ובליבכם, ולא את הצורך הפיזי בקיבתכם.

ואז מנסים אתם לערום מעל הרגשות הלא מעובדים, את כמויות האוכל, כאומרים: אינני רוצה להרגיש, אינני רוצה לחוות את הסבל, את הגעגוע, את השאלות שאינן מעניקות לי מנוח, את הקושי המצמית, את אי הנוחות שהיא כמעט גופנית. את חוסר האונים שאין אני יכול לשאת. את החור בתוכי שנגרם לי מהפחד. את הקריאה שקוראת לי ילדתי הקטנה בפנימיותי, אשר איני יודע לפרש קריאתה או איני יודע איך להקשיב לה או להיענות לה....

את כל אלה מנסים אתם לסתום באמצעות האוכל. להשקיט, להשתיק.

אבל כל זה אינו עוזר.

כיוון שמנסים אתם להשתמש במעין שפה, או אמצעי, שהרגשות אינם מכירים. שאינם מסייעים לרגשותיכם לקבל את תשומת הלב אשר מונעים אתם מהם. אתם כמו מנסים לקבור אותם מתחת להר של אוכל. אך הם מסרבים להיכנס לשם, ואם כבר, אז רק לזמן קצר מאד.

 

אם כן, יקיריי, מה עליכם לעשות כדי להימנע, או למצער - להמעיט באכילה רגשית?

יש לא מעט דברים, אך אתמקד כעת בדבר אחד מרכזי.

 

לפני שתכניסו דבר מה לפיכם, שאלו עצמכם: מה הסיבה שאני אוכל? 

מאיזו סיבה "בא לי" כעת מתוק, או מלוח, או עוגה, או גלידה, או בורקס?

מה זה יעשה לי ? מה זה יגרום לי להרגיש?

 

ואז שימו ליבכם לרגש העולה. אל תעשו מאומה, רק התבוננו במשך 2 דקות. התבוננות פנימית אשר מאפשרת זיהוי הרטט הפנימי הפועם ומהדהד בקירבכם. 

רק זהו את הרגש: אני חוששת כעת מ.... אני כועסת עכשיו על.... ממש נבהלתי מקודם מ.... אני מתבאס שמחר..... נזכרתי שאתמול.... ואני מרגיש....

זהו במדויק את הרגש ותנו לו מקום בקירבכם במשך 2 דקות תמימות. רק הסתכלו עליו עכשיו, רק תנו לעצמכם הרשות להרגיש אותו בעוצמה: את הדאגה, את המועקה, את הכעס, את החשש, את הבהלה, את כל שעולה. 2 דקות יכולות לעשות את כל ההבדל.

 

היו עם הרגש במהלך 2 דקות תמימות, וראו שקורים כמה דברים: 

ראשית, הרגש ישתנה, יתווספו אליו עוד מילים, או עוד רגשות, או עוד זכרונות, או שהרגש יזוז ויגיע אחר במקומו, או שתרצו לפרוק אותו ולבכות מעט, או שהוא יתרחק מכם מעט ותהיו פחות מזוהים עימו ופחות מוגדרים על ידו. 

וכל מה שתרגישו הוא מצוין, מותאם, מדוייק ונכון.

ואז הרגש יוריד מכוחו ולא ינהל אתכם. הוא לא יקבע לכם מה תאכלו. 

יש סיכוי טוב שכבר ברגע הזה, החשק לאוכל ישתנה עבורכם. 

ואז בידקו שוב מה ברצונכם לאכול.

 

וכעת עשו את הדבר הבא: אחרי שתזהו את הרגש, את הרטט המדוייק הקיים ברגע הזה בהווה אצלכם, זהו לאיזו צ'קרה הוא שייך: האם לצ'קרה ראשונה אדומה - להישרדות, או לצ'קרה שניה כתומה - למיניות ולשמחת עשיה או לחסרונם, או לצ'קרה שלישית צהובה - לרגשות נמוכים לא מעובדים.

בדקו לאיזו צ'קרה אתם אוכלים כעת, ומישכו מעין חוט בצבע הצ'קרה, מהמרכז האנרגטי למעלה למעלה ועד לבריאה.

מישכו החוט, נישמו. חכו שניה אחת, ובידקו האם רוצים אתם לאכול כעת, ברגע זה.

 

אם לא השתנה מאומה ברצון אשר לכם, אזי איכלו בתיאבון, איכלו בהנאה, איכלו בשמחה, הכניסו לגוף אשר לכם את אותו האוכל, אבל ללא המטען העודף של הרגשות הנילווים המיותרים לאוכל. 

איכלו ואהבו את עצמכם אוכלים, אהבו את האוכל שאתם מכניסים לפיכם, פשוט היו באהבה! 

ואז יהפוך האוכל למזון (מלשון: הזנה) טעים, מהנה, משמח ומלא תשוקה. 

וברכוהו: ברכו את האוכל הבא אל פיכם. ברכו את המקרר המלא. ברכו את הצלחת השופעת. ברכו את גופכם החיוני ומלא החיים. ברכו עצמכם.

 

ברכו והיו מבורכים.

 

אהבתי לכל אחד ואחת מכם. 

ברוכים ומבורכים אתם כולכם לבריאה.