אהובים ויקרים בבריאה,
כאן תמורה.
ראו אהוביי, בתקופה זו מגיעים לפתחי המוני בני אנוש המתעסקים רבות עם רגשות הפחד שלהם. נדמה כי הצטברה כעת מאסה של פחד, המבקשת להשתחרר כעת מעולמכם. כיוון שאתם הצינורות המוארים החיים כאן בעולם הדחוס שבמימד השלישי, וכיוון שגם לכם נותרה עוד מעט עבודה עם הפחדים אשר לכם (החיוכון ממנה), הרי שאתם אלה המוליכים החוצה, תרתי משמע, את הרגשות הללו מעצמכם ומעולמכם.
אין הכוונה שבתום התהליך תפסיקו לחוות רגשות כאלה. הלוא כבר דובר רבות, על חשיבות הרגשות ועל המתנה שהם מהווים עבור בני האנוש. אף כבר הבהרתי כי באמצעותכם, חווים אנו, שוכני שמיים, את קשת הרגשות הללו, המהווים את גרעין המהות של החיים בעולם גן העדן שלכם, ומכיוון שכך, הינם לצורך ומבורכים כפליים.
ראו אהובים, כל עוד אוחזים ונצמדים אתם לרגשות הללו, או לחילופין, אינכם מתמירים אותם כראוי, הם אינם מצויים בתנועה. וכאשר אין תנועה ברגשות, שכמוהם כאנרגיה, הלוא כל החיים הופכים להיות מעין מוות קטן, כיוון שהאנרגיה מטבעה בתנועה מתמדת, וכך גם הרגשות. רגע אחד מרגישים אתם שמחה, וברגע הבא משתלטים עליכם הקושי והכאב. ואחרי זמן קצר חווים אתם אהבה, ולאחר מכן חווים אתם סבל. וכך הלאה וכך הלאה, כמעין קרוסלה, או ספיראלה, שאין לה סוף.
לעתים, הפחד מהפחד, גדול יותר מאשר הפחד עצמו. דומה הדבר למקרה בו מתבוננים בצל של דבר מה. לרוב, הצל הוא גדול יותר מאשר הדבר עצמו. אבל כאשר מעזים אתם להתבונן נכוחה אל המקום המפחיד בפנימיותכם, ההתבוננות עצמה בעיניים פקוחות, כבר משפיעה ומקטינה אותו, כיוון שזו טבעה של כל התבוננות. וגם, החוויה עצמה הרבה פחות מפחידה מאשר ההמתנה לה.
כמו הייתם מעדיפים לראות עצמכם "רוחניים" ו"מוארים" (המרכאות במקור) ונטולי פחד. מעדיפים הייתם לחיות כאילו דבר אינו חודר אליכם, כמו הייתם עטופים בשריון מגונן. כאילו דבר אינו נכנס פנימה ומשפיע על ליבכם.
אולם יקירים, דבר זה אינו אפשרי.
כל המבקש לחיות על פני האדמה הזו, חייב להרגיש לעתים פחד. כי זה טבע העולם כאן, וזה טבעה האנושית של התגלמות נשמתכם בגוף הפיזי.
האם ברורים דבריי?
ולכן מבקשת אנוכי מכם, אהובים, כי כאשר חווים אתם פחד, תעזו לקרב את הפחד אליכם. העזו לכאוב מהפחד. העזו להרגיש בעוצמה את כל העולה עימו בתודעתכם. וכאשר תהינו להרגיש הכל בעוצמה, ללא משוא פנים וללא התחכמות, ללא הסברים רציונליים וללא מניפולציות אישיות, תעזו להיכנס לעומקו של הפחד, לחוות אותו בכל גופיכם, הפיזי, הרגשי, האתרי והמנטלי, וכבר בכך תראו הקלה. כי כבר כך יעלו בתודעתכם תובנות. וכבר בכך תעשו שינוי מהמקום הנוקשה שהייתם מצויים בו טרם העזתם לפקוח עיניכם הפנימיות ולחוות בעוז את שעולה בקירבכם.
מבטיחה אני לכם כי הפחד מהכאב גדול מהכאב עצמו.
ולעת הזאת, מעניקה אנוכי ומטמיעה לכל הקורא מסר זה, הטבעה אוהבת, שתסייע לכם להתמיר את הפחד, להתבונן בו מבעד לחרכי הכאב, ולחוות אותו בעוצמה, במקום לברוח ולנוס ממנו או לנסות להתעלם ולהעלים אותו.
מטביעה אנוכי על כף יד שמאל אשר לכם, היא היד המקבלת, את הסימן האנרגטי של "אל מגור": מגן דוד בצבע זהוב חי ונוצץ. וכל אימת שמתמודדים אתם עם פחד שאין לאל ידכם הכוח הפנימי להתמירו, היזכרו או ראו בעיני הרוח שלכם את הסימן האנרגטי המוטבע, ושאבו ממנו כוח ועוצמה. הוא יגן עליכם ויזכיר לכם כי שמורים ומוגנים הינכם, וכי בסופו של דבר, הפחד הוא רק פחד (החיוכון ממנה). ועם המתנה וההבנה הללו, גשו לעשות העבודה הרגשית הנדרשת לצורך.
אהבתי לכל אחד ואחת מכם.
ברוכים ומבורכים אתם כולכם לבריאה.
פחד
