לכל אחד מאיתנו יש בור רגשי. הבור הוא נקודת חסר מאוד ברורה ומאוד מכאיבה. הבור הזה זכור לנו מאז ומעולם, ולמעשה, כל החיים אנחנו מנסים למלא אותו. יש לנו הנחה פנימית, לא ממש מודעת, שכשהבור יתמלא, סוף סוף נהיה שלמים ונטולי כאבים.
לפעמים הבור הוא נסתר מהעין וסודי ופנימי, כזה שאי אפשר להבחין בו בעין בלתי מזויינת. ויש בורות שנראים למרחקים. לא ניתן לפספס אותם.
כך או כך, בעל הבור מודע היטב לקיומו. זה בור מפעם, רוטט, יומיומי, אינסופי.
הבור הינו נקודת כאב עתיקה מאוד. כל כך עתיקה, שאנחנו כמעט ולא מכירים את עצמנו בלעדיה. דוגמאות לבורות יכולות להיות: חסר באהבה, חוסר בערך עצמי, מחסור בהכרה, חסר בביטחון קיומי ועוד ועוד
את הבור אנחנו מנסים כל החיים למלא, ורובנו מבקשים למלא אותו מבחוץ.
זו אותה הנקודה שהופכת אותנו, או משהו בנו, לפגומים.
זו הנקודה, שאנשים עוברים חיים שלמים כדי למלא או לרפא אותה.
בור הוא מעין בולען, וכשהוא ננגע, אנחנו נופלים לתהום רגשית.
אנחנו עובדים חיים שלמים בנסיון למלא את הבור, כאילו אז, כשהוא יתמלא, נוכל סופסוף לחיות את גן העדן המובטח....
מעצם הריקות שבו, הוואקום שיש בו, יש לבור כוח מושך גדול. רוב המשאבים האנרגטיים והנפשיים שלנו, מופנים למילויו.
אפשר גם לומר שזו כרוניקה ידועה מראש. אפשר לנבא מה יקרה, עד שאותו הבור יעלה לסף ההכרה, דבר שיאפשר לערוך בו שינוי.
נתבונן בבור הזה מגבוה ומהצד, ונראה מאפיינים שלו.
1. הבור קודם לנסיבות החיים.
כל נשמה באה לכאן עם שיעור חיים. כדי לעבור בהצלחה את שיעור החיים, ניתנים לה כל מיני מכשולים. אלה מכשולים מובנים, ידועים מראש, כדי שהיא תהפוך מומחית של ממש בתחום.
כך נוכל לומר באופן פשטני לצורך ההבהרה, כי נשמה שבאה ללמוד כאן בטחון קיומי, תקבל נסיבות חיים של איום ופחד.
נשמה שבאה ללמוד קבלה עצמית, עשויה להיוולד להורים ביקורתיים מאד. ונשמה שבאה ללמוד שפע, תגדל בחוסר בטחון כלכלי.
כלומר, הבור, או החסר שאחריו נרדוף כל חיינו, הוא נתון שקודם לנסיבות החיים שלנו.
כל נסיבות החיים, כמו מתארגנות בהתאם לנתונים איתם בא האדם.
אנחנו שוגים לחשוב שאנחנו חווים פעם אחר פעם דחיה, ולכן נוצר אצלנו חוסר בטחון, אבל למעשה, זה עובד הפוך: אנחנו באים עם חוסר הבטחון, ואז "מארגנים" לנו מופע אור-קולי וירטואוזי מלא בדחיות בכל סוג וגוון.
כך, הבור קדם לתוכן שרוקן אותו.
2. אותם אנשים שבגינם נוצר החוסר או האנשים שמוטל עליהם למלא את הבור, הם רק שליחים.
תפקידם הוא לא לתת לנו את מבוקשנו. הם מורים אכזריים במיוחד עבורנו, אבל חשובים ומכוננים. אלה ששמים לנו מכשולים ומקשים עלינו, תפקידם הוא להיות עבורנו מנוע.
מקרוב, אנשים כאלה יהיו אלה שמכאיבים לנו. מרחוק בזום אאוט, הם יהוו מתנה גדולה בחיינו.
הם אלה שיגרמו לתחושת התסכול להיות כל כך מכאיבה, כל כך מתחככת עם המציאות, עד שהחיכוך הזה עשוי להיות מניע של ממש לשינוי.
פעמים רבות אדם מגלה את הכוחות שלו, רק כשהוא כבר מרוקן. דווקא ורק כשהוא באפיסת כוחות.
ככל שאנחנו יותר סומכים על גורמים חיצוניים, כך הניוון הפנימי ותחושת חוסר היכולת הולכים וגדלים. התפקיד של השליחים הללו, הוא להכניס אותנו לכזאת מצוקת חנק, עד שלא יוותר לנו מוצא, אלא לחזור לכוח הפנימי האמיתי שלנו.
3. המאפיין השלישי הוא השם המלא של המאמר הזה: "אין הבור מתמלא מחולייתו", כלומר: לא ניתן למלא בור באותו התוכן שרוקן אותו.
אם החסר הוא הכרה מבחוץ, כלומר, זה מה שרוקן את הבור שלנו, זה לא יוכל להיות מה שימלא אותו. כל עוד חוסר הכרה מפעם בנו מבפנים, אין סיכוי שנקבל אותו מבחוץ.
אם החסר הוא תחושת נחיתות בשל עוני, שפע חומרי הוא לא מה שימלא אותו.
אם החסר הוא תחושת חוסר ערך, אישורים חיצוניים לא ימלאו אותו.
4. עד להבנה הזו, שאין הבור מתמלא מחולייתו, עלולים לעבור חיים שלמים ברדיפה נואשת בדיוק אחר הדבר הלא נכון.
רדיפה אחרי אישורים חיצוניים, אחרי הכרה, אחרי קבלה, אחרי אהבה, אחרי שפע חומרי.
אנחנו יכולים לזהות את המקום הזה על ידי הצורך האינסופי להתמלא מבחוץ.
אלא שהמילוי החיצוני הזה לא מצליח לענג אותנו, אלא להסתיר אותו הבור באופן זמני.
כי אם יהיה לי האוטו הכי הכי חדש ויקר, לא יראו עלי את הנחיתות.
ואם יהיה לי בן זוג הכי שווה, לא יראו את הבטחון העצמי המרוסק שלי.
ואם יהיו לי שלושה תארים, לא יראו שבתוך תוכי אני מרגישה אפס ושום דבר.
אין ספק שיש בכך כדי לאלחש, לפחות לזמן מה, את הכאב הצורב של אותו הבור.
הרדיפה אחר החוץ שימלא את הפנים היא חסרת תכלית, ומכלה. לפעמים רק הידיעה הבלתי מתפשרת הזו, שאין הבור מתמלא מחולייתו, היא שתביא אותנו להתחיל למלא באמת את הבור מבפנים.
יש כמה סימנים לזיהוי בור. הרי כולנו יכולים להגיד "הבור שלי הוא דחיה, נטישה, הישרדות..." אלא שזה הרבה יותר ספציפי מזה.
איך נדע לזהות את הבור שלנו?
ניתן בו סימנים:
1. הבור מסתתר מאחורי דבר בחיינו, שחשוב לנו מאוד להבליט.
אם בכל שיחה אני אזכיר רק כדרך אגב, כמה עלתה לי השרשרת, (בעיקר מול אנשים מאוד מסויימים), יש חשד לבור.
אם במפגש עם אנשים מסויימים אני נוקטת פתאום בשפה גבוהה, שלא לומר לועזית…. כזאת שאני לא אדבר בה עם האחים שלי… יש חשד סביר לבור.
אם בתוך שיחה אני אשחיל כל מיני שמות של אנשים חשובים או ידועים מאוד, בהחלט יש כאן בור.
אם בשיחה יומיומית, אני אפגין ידע כללי רחב, ואמשיך להפגין אותו גם אם זה לא בדיוק כיוון הזרימה הטבעי של השיחה, זה בור.
2. זה עובד גם בכיוון השני, כשאנחנו מרגישים את הבור שנוצר בהקשר למישהו שהשיג משהו, שלוחץ לנו בדיוק על הנקודה הכואבת.
אם מישהו מזכיר כמה עלה לו האוטו, ואני מרגישה מוקטנת באותו רגע ממש, יש חשד לבור.
אם מישהו זורק שמות של כל מיני חשובים ואני מרגישה התנשאות מצידו - זה בור.
אם אני שומעת על קולגה שקודם בעבודה, או קנה בית חדש, ונכנסת למועקה לא מוסברת למשך יומיים, אין ספק שיש כאן בור.
עלבונות ומקומות שאנחנו נפגעים בהם מאנשים אחרים, הם חשיפה ברורה של בור.
3. העוצמה הרגשית שיוצאת מאיתנו, כשמישהו דורך לנו או חושף את הבור שלנו.
אם ביקשתי מאחד הילדים לסדר את החדר והוא לא עשה את זה, ואני נעלבת עד עמקי נשמתי על ההתעלמות והזלזול, או לחילופין, הופכת להיות אגרסיבית במיוחד, אין ספק, יש כאן בור.
אם חברה לא סיפרה לי משהו, ואני מחליטה לנתק איתה קשר, כי אבד לי האמון בה - זה בור.
אם חמותי העירה לי הערה, ואני עכשיו לא מוכנה ללכת לצד שלו לחג, אין ספק - בור.
אם אני נמצאת בתוך סיטואציה מאתגרת, והתגובה שלי היא איבוד שליטה או לחילופין חוסר אונים - זה בור ברור.
4. הסימן האחרון לבור, הוא דווקא מהכיוון החיובי. הבור שלנו הוא מקום כל כך מביש ומבייש (סובייקטיבית, מנקודת המבט האישית), שהוא הופך להיות מנוע אדיר מימדים להצלחה. לפעמים הכוחות האדירים והכשרונות המאוד מיוחדים שלנו, מתגלים דווקא כמענה לחסר מכאיב ביותר.
כלומר, לפעמים, כשנראה הצלחה מאוד גדולה של מישהו שהגיעה אליו ולאו דווקא על מגש של כסף, יש סיכוי שמאחוריה מסתתר בור גדול. מיטב הקומיקאים מדברים על דימוי עצמי קטלני, אחד היה הכי נמוך והשני הכי מכוער, ושחקנים ידועים מספרים דווקא על כל הדלתות שנסגרו בפניהם...
אנשים מגשימים הגשמות מרהיבות, דווקא מתוך הסטירות שהם מקבלים מהחיים.
והמסקנה: כל מסע החיים של כל אחד מאיתנו רצוף נסיונות לקבל את מבוקשנו מבחוץ, דבר שייתקל פעם אחר פעם באכזבה ובכשלון, עד להבנה שרק מבפנים נוכל למלא את החסר.
רק כשנגדל ערך עצמי, הכרה עצמית, אהבה עצמית, בטחון קיומי, זכות קיום עצמית, שאינם תלויים בגורמים מחוץ לנו, ונפסיק לחפש את האישורים החיצוניים, אלה שאחריהם רדפנו כל חיינו, דווקא אז הם יגיעו. כי החוץ מהדהד את הפנים.
והיופי הוא, שאז כבר לא נזדקק להם מבחוץ!
ההמלצה שלנו, היא שתערכו סיור פנימי, ותאתרו את הבור שלכם. ברגע של הבנה, לפעמים כואבת, אנחנו מפסיקים להשקיע משאבים בכיוונים שלעולם לא יניבו פרי, ומתחילים להשקיע ביסודות, בתוכנו.
כל עבודה תודעתית התפתחותית במובן הזה, היא ההשקעה המשתלמת ביותר שישנה. כי יש כאן שתי ציפורים שתפסנו: נרפא כאב פנימי, נסיר חסמים ותקרות זכוכית, ובתמורה נזכה בריפוי, וגם בשינוי המציאות לטובה, כי ההדהוד החיצוני יגיב לפנים שהשתנה.
אורית הדר ואיילת חן
Comentários