בואו נדבר על אחריות

מילה משעממת? כבדה? מכבידה?

אז חכו עוד שניה לפני שאתם נרדמים...

תראו את המשפט היפהפה שאמרה פארהאנה דהאלה [Farhana Dhalla] שהיא מרצה מבוקשת, מאמנת וסופרת רוח, עם סיפור חיים מעניין (בתרגום חופשי):

"כשאנחנו לוקחים 100% אחריות, אנחנו נפרדים מתפקיד הקורבן, ואנחנו הופכים להיות היוצרים והבוראים המומחים של חיינו".

ואני מוסיפה:

אחריות משמעה פרידה מיידית מתפיסת האשמה. כשאנחנו בוחרים להיות אחראים על חיינו, מיד מתאיידת לה האפשרות להאשים כל גורם אחר בכל דבר שקורה לנו.

למה? כי נוצרת הבנה עמוקה, שכל דבר שקורה לנו בחיים, הוא הדהוד של המתרחש בתוכנו, והוא בסיס מעמיק ללמידה ולצמיחה.

וזה ההבדל העמוק בין אשמה לאחריות: אשמה מייצרת עונש וקורבן, ואחריות מזמינה למידה ושינוי.

מה עוד מייצר לנו הלך הרוח של האחריות?

את היכולת להיות המנהיגים על חיינו.

את היכולת להוביל את חיינו לכל יעד ותכלית שנבחר.

את היכולת לברוא וליצור לנו חיים בהם ״הגה חיינו בידינו״, ואנחנו ״המלכים בארמוננו״.

מחקרים הוכיחו את הקשר בין חווית אחריות ובין חווית אושר.

איך קשור?

כאשר אנחנו בהלך רוח של אחריות אישית מלאה, רק אז יש לנו חירות אמיתית לבחור ולהנהיג את חיינו, וחוויית בחירה כזו, הינה אחד המרכיבים החשובים שנכללים במונח ״אושר״.

אז מה ההמלצה?

נו ברור....

להיפרד מתפקיד הקורבן,

למרות מליון הרווחים המשניים שיש לנו, כאשר אנחנו מצויים עמוק בתוכו.

ועד כמה שזה מפחיד לפעמים,

להפנים הלך רוח מעמיק של אחריות מלאה ומנהיגות על חיינו!

אורית הדר