המוזיקה מתגעגעת

מישהי שאני אוהבת, אמרה לי שהמוזיקה מתגעגעת. היא צודקת. אני עוסקת עכשיו ימים ולילות בפיתוח קינטיקה, כדי שתהיה בית ספר ראוי ללימודי תודעה מתקדמים.

אז לכבוד הגעגוע ולכבוד ענייני התודעה, כתבתי עשרה שיעורי חיים שלימדו אותי שנים בהוראת פיתוח קול:

1. צריך לשאוף תמיד להיות במצב שאיפה.

2. יש להפריד בין פעולה לבין תוצאה, על מנת להגיע לתוצאה מסויימת, הפעולה צריכה להתרחש במקום אחר לחלוטין.

תוצאה היא תוצר הלוואי.

3. כשרוצים לעבוד על הגבוהים, לפעמים מספיק לעבוד על האמצע כמו שצריך, הגבוהים ייפתחו מעצמם.

4. חיוך פנימי פותח חללי תהודה שמאפשרים לקול להישמע למרחקים בלי מאמץ.

5. כדי שהצליל יהיה מאוזן, חזק, יציב ובעיקר עמוק, צריך למזג:

לתהודה נמוכה נוסיף תהודה גבוהה, עבור תהודה גבוהה נהדהד גם בתהודה נמוכה. אף פעם לא רק זאת או רק זאת. כי אז הצליל יהיה לא נעים, חלול או מתכתי.

6. שינוי של עשירית מילימטר במיקום עושה את ההבדל בין קול מופלא לבין פקאקט.

7. אין לחשוב על צלילים כעל צליל גבוה או נמוך. כך המיקום כל הזמן משתנה ואין יציבות ונוכחות קולית. גבוה ונמוך זה אותו דבר. צריך לחשוב עליהם כעל מהירות ומרחק. קו עד האופק.

8. בהמשך לסעיף הקודם: כדי שזה יתבצע, כשעולים צריך לחשוב שיורדים. כשיורדים צריך לחשוב שיורדים.

9. העיקר הכוונה.

10. כדי להביא ביצוע מושלם צריך להתאמן, לצבור ידע, שוב להתאמן, להתרסק ולקום ולהתרסק.

ברגע הביצוע לשכוח מהכל.

נראה לי שנשארתי בדיוק באותו המקצוע....

*בתמונה: תמיכה סרעפתית 20 שנה קודם לכן.

איילת חן