קבלו משפט נפלא (בתרגום חופשי):
"מה הייתם עושים אם הייתם יודעים בבטחון גמור שאינכם יכולים להיכשל?"
ואני מוסיפה:
כמה דברים הייתם עושים, או עושים אחרת, אם הייתם יודעים שאין כזה דבר ״כשלון״?
מה הייתם משנים בחייכם, בסביבתכם, באנשים הסובבים אתכם, אם הייתם בטוחים שהכל יהיה ממש, אבל ממש בסדר?
והשאלה המעניינת מכולן: למה אתם לא עושים את כל זה, בגלל הפחד מהכשלון, שאולי בכלל לא יקרה??
מלמדים אותנו לקבל כשלון כחלק מכל עשיה ומכל הצלחה, מנחים אותנו ״לחבק כשלון״, לקבל את הכשלון בפנימיותנו. ואפילו לבדוק למה הזמנו את הכשלון לחיינו.
והכל נכון כמובן!
ויחד עם כל זה, יש עוד זוית ראיה לכשלון:
מהו כשלון? בעצם זהו אי עמידה בציפיות שלנו או בהגדרות שהנחנו או ביעדים שהצבנו - שכולם מילים שונות לדבר דומה.
אז אולי פשוט אפשר לשנות את ההגדרות המעכבות שלנו, את התפישות המקטינות שלנו, את הציפיות הלא רלוונטיות, או את היעדים הלא פרופורציונליים?
ואני מציעה זוית נוספת: אולי אין כשלון?
כלומר, זה מרגיש כמו כשלון, זה נראה כמו כשלון והסביבה מגיבה לכשלון. וזה עדיין לא כשלון... J
אבל אולי אין כשלון? אולי הכל מדוייק?
אולי נראה הכל אחרת בעוד זמן מה, כשנראה פיסה נוספת מהתכנית הגדולה של חיינו?
המון פעמים נוכחתי לדעת, שמה שתפשתי שהוא רע באותו רגע, התגלה כמעולה וכ״יהלום״ בדיעבד במרחק הזמן. כלומר, פרספקטיבת הזמן, מחדדת את היכולת לראות את המציאות בצורה מורכבת ועשירה, ובעיקר ככזאת שבסוף - הכל מסתדר לי לטובתי הגבוהה.
אולי הפתרון כבר נמצא לגמרי כאן, ואנחנו עדיין לא רואים אותו, אבל הכל כבר כאן, ובאופן מושלם??
אולי נכון לנו להיות בהודיה ובהוקרת תודה על כל מה שקיים בחיינו, וכשנתקלים בכשלון, לומר גם עליו תודה?
והכל מתוך הבנה שהחיים רצופים עליות ומורדות, כי זה מסע החיים, ועדיין בכל המסע הזה, נשמתנו מובילה אותנו במדוייק לכל ההתנסויות שאנחנו זקוקים להן להתפתחותנו כאן, והכל נמצא כבר כאן ומושלם עבורנו.
באופן אישי יכולה לומר, שבכל פעם שהשכלתי והצלחתי להודות למציאות קשה שעומדת בפניי, ולהוקיר את נשמתי שהביאה אותי למקום הזה בדיוק, עם כל הקושי! וכשיכולתי להבין שאין דבר שקורה במקרה ושהכל קורה לי במדוייק כי זה מה שאני זקוקה לו כעת, ושזה, ממש כפי שזה, מושלם לי - יצאתי עם טנא מ-ל-א פירות!
אורית הדר
Comments