טעם החרטה

כולנו מכירים את טעמה החמוץ-מריר של תחושת החרטה.

למה לא עשינו... למה לא אמרנו... למה לא ענינו... איך לא ראינו... איך לא חשבנו... למה לא בחרנו...

שמעתי פעם ממשתתפת בסדנה שלי את הביטוי: ״שכל של חדר מדרגות...״, כלומר: אחרי שיוצאים ויורדים במדרגות, רק אז בא השכל...

הוא שאמרתי: לחוויית החרטה יש טעם חמוץ-מר.

לפעמים אפשר לתקן. אבל פעמים רבות, מה שהיה כבר עבר, ואז נותרים עם החרטה.

מה עושים?

משחררים, מוותרים, משלימים, מבינים ולומדים להבא.

ואמי יקירתי החכמה אומרת תמיד: ״אני מתחרטת רק כשאני לא עושה. כשאני עושה, אני אף פעם לא מתחרטת!״

חכמה זה לא מילה...

אז הנה משפט מקסים:

"עדיף להביט אחורה ולומר לעצמנו: אני לא מאמין שעשיתי את זה,

מאשר להביט לאחור ולומר: הלוואי והייתי עושה את זה."

ותחשבו על זה!...

אורית הדר