תראו איזה משפט מקסים אמרה אליזבט קובלר-רוס [[Elisabeth Kubler-Ross שהיתה פסיכיאטרית אמריקאית-שוויצרית מפורסמת וחשובה (בתרגום חופשי):
"היו בקשר עם השקט והדממה בתוככם.
דעו שלכל דבר בחייכם יש מטרה ותכלית.
אין שגיאות, אין צירופי מקרים.
כל האירועים בחיינו מבורכים, וניתנו לנו כדי ללמוד מהם."
ואני מוסיפה:
התפישה העומדת בבסיס הרעיון פה, היא שבאנו לכאן, נולדנו כאן, בדיוק בזמן הזה ובמקום הזה ובמשפחה הזו, כדי להתפתח ולצמוח.
מכל דבר שקורה לנו, כ-ל דבר, אפשר ללמוד, ושווה ללמוד.
לכל מה שקורה בחיינו, יש כוונה ומשמעות עבורנו.
האנשים שקשה לנו איתם, הם המורים הגדולים ביותר שלנו.
האירועים שאיתם הכי קשה לנו להתמודד, ולא משנה באלו תחומים, ויהיו המכעיסים והמכאיבים והמפחידים ביותר, הם אירועים שהזמנו לנו, באיזשהו מקום בתודעה הגבוהה שלנו, כדי שנתרחב ונצמח.
אם נכנסו לחיינו אירועים ממש קשים, לעתים זהו סימן, שלא שמנו לב שהיו לאירועים הללו בעברנו מעין "פרומו", כלומר, סימנים מקדימים קטנים יותר, שלא הפקנו מהם את תהליך הלמידה הנכון לנו. לכן אנחנו מקבלים "מנה מוגברת", כדי שסופסוף נשים לב, נעצור ונעשה איתם את הדרוש להתפתחותנו.
זה קצת כמו שקיבלנו שריטה קטנה, ואז מכה יותר כואבת, ובסוף - כאב גדול. הכל זומן לנו כדי שנלמד משהו, נעשה משהו שונה, נשנה פרשנות, נראה את הדברים דרך "חור מנעול" חדש, נחליט החלטות אחרות, נתייחס אחרת... נעשה שינוי.
איך עושים את זה?
אחת הדרכים לעשות זאת, היא הדרך שהכותבת מציעה כאן: "להיכנס פנימה", לתוך תוכנו, ואז נגיע למקום פנימי שקט, רגוע ואוהב, על אף הטלטלות בחוץ. ושם יתגלה לנו המקום החדש הנכון להתייחסות וללמידה.
וזה, יחד עם ההבנה ששום דבר לא קורה "סתם" או "במקרה", ושהכל מבורך עבורנו, יסייע לנו לעשות את העבודה.
אורית הדר
Comentarios