ניל גיימן [Neil Gaiman] שהוא תסריטאי, סופר, משורר ואיש קומיקס בן זמננו, אמר את המשפט המדוייק הבא (בתרגום חופשי):
"הגיהנום הוא איננו מקום שהולכים אליו.
הגיהנום הוא משהו שאנחנו סוחבים אותו איתנו לכל מקום."
ואני מוסיפה:
מה זה אומר?
שהגיהנום איננו "עונש" שמגיע "מלמעלה".
מה נובע מזה?
שגם גן העדן איננו מקום שהולכים אליו אי שם בעתיד, אלא מקום פנימי שמצוי בתוכנו.
וגם גן עדן איננו "פרס" שמגיע מאף מקום, גם לא מאלוהים, אלא משהו שאנחנו יכולים להעניק לעצמנו, כבר כאן ועכשיו. כבר הרגע!
מה ההבנה הזו מאפשרת?
את ההבנה הבאה מיד אחריה: אם גם גיהנום וגם גן עדן, אלו שתי חוויות שמקורן הוא פנימי מתוכנו, בעצם זה אומר שאנחנו, ורק אנחנו, יכולים לעשות שם עבודה תודעתית ורגשית: שינוי פרספקטיבה, שינוי פרשנות, עיבוד רגשי, קבלת תובנות, ובאמצעותם - שינוי של המציאות הנתפשת שלנו.
לשם מה זה טוב?
ראשית, זה מאפשר חופש מלחכות ולצפות שהשינויים יגיעו "מבחוץ", על ידי אנשים אחרים או מגורמים מחוץ לנו.
למה? כי אם החוויות הללו פנימיות, אז רק אנחנו יכולים לעשות שם את השינוי הנדרש.
שנית, שהדברים הם לגמרי בשליטתנו ובבחירתנו. ברצותנו - נישאר בגיהנום, וברצותנו - נבחר בגן העדן...
וכאשר נכיל ונחיל את התפישה שהכל מגיע מתוכנו, וכל ה"בחוץ" הוא בעצם הדהודים ומראות של פנימיותנו, אזי השחרור שנחווה, הוא כזה גדול, שזה כשלעצמו כבר גן עדן...
אורית הדר
Comments