לפני זמן מה נסעתי ברכב שלי, והקשבתי במשיבון להודעה שהושארה לי, שמאד מאד הבהילה אותי. כל כך הבהילה אותי, שהייתי צריכה לשמוע אותה שוב כדי להבין בדיוק מה אני שומעת.
ואני נוסעת בכביש המהיר, ונתקפת בהתקף פאניקה, וממש לא יכולה לנשום (שזה ממש, אבל ממש לא!! אופייני לי) ואומרת לעצמי שאחרי הסיבוב אני אעצור בשוליים כדי לא לסכן את עצמי וכדאי שאמשיך לנסוע אחרי שאירגע קצת.
ואחרי שניה !! שניה אחת !!! אני רואה עשן לבן יוצא ממנוע המכונית ... J באותו הרגע זה לא היה כל כך מצחיק, אבל עכשיו זה מעלה לי חיוך קטן... ויחד עם זאת, הבנתי בו במקום שאני יצרתי את העשן מהמנוע, מעוצמת הרגשות והבהלה שלי.
קיצורו של דבר, הכל בסדר, העניין שבגינו נבהלתי כל כך, מטופל על הצד הטוב ביותר, האוטו תוקן במחיר ממש נוח והוגן....
נחשו מה התקלקל??
צינור המים החמים, שמעביר את המים מהרדיאטור לאנשהו במנוע, נקרע....
צינור המים החמים....
(מים? חמים? רגשות לוהטים?? זרימה של חום?? נקרע??? J )
אז הבנתי - שוב !!! - איזה עוצמות יש לי.
ואיך אני יכולה באמצעות תהליכים תודעתיים, אנרגטיים ואלכימיים, להשפיע במישרין ובמיידיות על המציאות שלי.
ושוב נזכרתי כמה חשוב לעשות עבודה פנימית.
ושוב נזכרתי בחשיבות הרטט, שהוא מה שיוצר את המציאות. כל כך פשוט...
ושוב מזכרתי שאם אני עושה תוך 30 שניות קלקול פיזי במנוע המכונית, אני יכולה לעשות תוך דקה מלא דברים מצוינים בחיים שלי.
אורית הדר
Comments