סליחה

תראו איזה משפט מקסים מצא את דרכו אלי (בתרגום חופשי):

"כאשר אנחנו סולחים, אנחנו לא מוחקים את הזכרון המכאיב.

אנחנו בוחרים לסלוח, כדי לשחרר מעצמנו את המרירות.

הזכרון נשאר, לא כדי להישכח אי פעם, אלא כדי שניזכר בו כשיעור בעל ערך עבורנו."

ואני מוסיפה:

אנחנו סולחים לאחר, לא עבורו. ממש לא.

אנחנו סולחים לאחר עבור עצמנו.

ולא משנה כמה הכאיב ופגע בנו האחר.

הסליחה חשובה בעיקר בנושאים ומול האנשים שפגעו בנו הכי חזק.

כדי לשחרר את עצמנו מהמשא ומהמעמסה של הכאב, העלבון, הצער, החרטה.

כדי שנוכל לחיות חיים משוחררים.

כדי שהמטען העודף על גבנו ועל ליבנו יוקל.

כדי שנוכל להרחיב את יכולת הבחירה שלנו ולא ננהג כאוטומטים.

כדי שנוכל לנשום בקלות רבה יותר.

כדי שנוכל לחזור ולפתוח את הלב שלנו לאהבה ולשמחה.

כדי שניזכר שהחיים שלנו הם טובים ושהעולם כאן הוא עולם מיטיב עבורנו.

ולמי הכי הכי הכי חשוב לנו לסלוח?

לעצמנו!

למה? בגלל כל הסיבות שציינתי למעלה....

ואולי עוד מילה: תמיד שווה לזכור שהפגיעה עלינו אנחנו בוחרים לסלוח, לא הגיעה אלינו ללא סיבה, גם אם אנחנו לא יודעים מהי בגלל קוצר ראייתנו וחוסר היכולת שלנו לראות את התמונה הגדולה.

תמיד יש סיבה לכל דבר שקורה לנו.

ולעתים, רק כאשר נסלח, נבין לעומק מה היה השיעור שלנו.

אורית הדר