סנפלינג מפלים

כשנסעתי לדרום אמריקה לגמרי לבדי, בתקופה שהחיים צחקו עלי, ואני הרגשתי מושפלת מושפלת, חשבתי לי שמי שמושפל במזרח התיכון, בטוח יהפוך לבר מזל ביבשת אחרת.

(לא יודעת אם הייתי אז הבחורה האמיצה בתבל או אחרונת הנואשות...)

(לא הייתי שמה כסף על האופציה הראשונה)

אז קניתי כרטיס טיסה ותרמיל, ארזתי מחברת לעת מצוא, והייתי בטוחההההה שבמטוס הלוך אני כבר אמצא את החברים שלי לכל החיים.

(כמובן שבגלל שהייתי כה מושפלת, לא היה סיכוי שיהיה אף לא דובר עברית אחד על המטוס).

בכל אופן,

שלושה ימים לפני החזרה הביתה, כשאני מותשת מרוב מאמץ ליהנות, התיישבתי בחנות מטיילים שממנה יוצאים לטראקים, ורציתי לצאת למחרת לסנפלינג מפלים.

ישבתי שם מהבוקר.

ככל שנקפו השעות כך רציתי יותר לצאת לטיול, וככל שרציתי יותר כך זה התרחק ממני, כי אף אחד לא נרשם.

אחהצ החלטתי לתפוס יוזמה והתחלתי לשאול כל מי שנכנס, אם הוא רוצה לצאת איתי מחר לסנפלינג מפלים.

כיאה למושפלת, אף לא אחד רצה.

וכך המשכתי, והערב ירד והמקום עמד להיסגר, ואני ראיתי כבר איך אני מעבירה עוד יום לבדי בשום מקום.

רבע לפני היאוש, כינסתי ישיבת חירום עם עצמי. לקחתי את רשות הדיבור ונאמתי:

אין מצב!!!

לא יכול להיות שכולם כאן מטיילים, נהנים, חברים, ורק אני, נו, איך לומר.... מושפלת!!!

נתתי שתי סטירות לזאת הקורבנית והמסכנה, וקראתי אותה לסדר.

החלטתי שאני יוצאת ויהי מה!

התיישבתי במרכז המקום.

ראיתי חבורה בצד.

תפסתי בחור אחד ואמרתי לו:

"אתה רואה את החבורה שם?

כולנו יוצאים מחר לסנפלינג מפלים ונשאר מקום אחד. אתה בא? "

הבחור, שמעולם לא הרגיש בר מזל כמו באותו רגע ממש, בירך על מזלו הטוב והתיישב לידי.

בר המזל שאחריו נכנס כעבור כמה דקות (היה דחוף לו מאוד לא לפספס את המקום האחרון).

תוך עשרים דקות היתה קבוצה מלאה.

למחרת הציעו לי לעבוד במקום כי הם לא ראו מהפך שכזה בזמן כל כך קצר 🙂

מוסר השכל:

1. לפעמים להרגיש בר מזל זו תפיסת מציאות זמנית לקויה.

2. לכל מושפלת יש תקומה.

3. אין על סנפלינג מפלים.

(בתמונה כל ברי המזל והמושפלת...😆)

איילת חן