על נורמליות ועל הליכה בדרך אחרת

תראו איזה יופי של משפט מיוחס לוינסנט ואן-גוך, הצייר הנפלא, שאישית אני ממש מאוהבת בציורים שלו ובסגנון האמנותי שלו (בתרגום חופשי):

"נורמליות משולה להליכה על מדרכה.

נוח לצעוד על מדרכה.

אבל לא גדל שם אף פרח...."

ואני מוסיפה:

לאור הדברים הללו, מה זה להיות "לא נורמלי"?

להיות לא נורמלי זה אומר לצעוד בדרך לא סלולה, שיש בה אבני חצץ, שיש בה בורות קטנים, שהיא לא ישרה, שהיא מפותלת, ושיש בה הרבה עליות וירידות.

ולא ממש נוח לצעוד עליה.

זה אומר בעצם שלא מומלץ לצעוד בה בנעלי עקב, שכדאי לפעמים ללכת עליה עם מישהו יד ביד, שצריך להסתכל בתשומת לב איפה מניחים את הרגל בצעד הבא, ושלפעמים גם צריך להיזהר כדי לא למעוד.

וזה גם אומר, הרבה פעמים, שהנוף יהיה מעניין, שיהיו הרבה עצים ופרחים בצידי הדרך, שבאופק אולי נראה משהו שעוד לא ראינו, ושבאופן כללי זו תהיה דרך לא שגרתית עם הרבה הפתעות...

ואיך זה קשור אלינו ולחיים שלנו?

הרבה פעמים, "ללכת על מדרכה", זה ללכת בדרך בטוחה, נוחה, מוכרת, שגרתית, שהמונים כבר צעדו עליה, ושאנחנו מכירים בה כל אריח וכל "בלטה"...

זה אומר להיות "נורמליים", כמו שמצפים מאיתנו, כמו שאנחנו רגילים, כמו שעשינו כבר המון זמן, ואפילו בהצלחה הרבה פעמים.

לעתים, "ללכת בדרך לא סלולה", זה אומר -

לעשות דברים חדשים שעוד לא עשינו מעולם;

לפגוש אנשים חדשים שלא היינו פוגשים בחיים;

להעז ולשנות ממנהגינו הידועים;

להיפגש עם חלקים בתוכנו שאנחנו פחות מכירים;

לפתוח פתח ליצירתיות ולרעננות ולהתחדשות, שבדרך סלולה, לעולם לא היינו מצליחים.

אז אולי שווה לנו לפעמים להיות "לא נורמליים", ולסטות מהמדרכה הרגילה שלנו לדרכים שעוד לא הלכנו בהן מעולם....

מפחיד?? בטח!

אבל מעניין ומרגש....

אורית הדר