תיקון עולם

בגיל 12 עזבנו את הבית.

חיינו בפנימיית בויאר (אבא שלי ניהל את הפנימיה), שם נולדתי וגדלתי כמו בקיבוץ. משפחה אחת גדולה.

העזיבה הזאת היתה עקירה של ממש.

רק לפני שנים ספורות הבנתי שמאז לא חזרתי הביתה.

לפני שנה וחצי עקרנו אנחנו את הילדים ממושב אורה. שם נולדו וגדלו. מאז אנחנו מרגישים שאנחנו לא במקום שלנו. אנחנו גרים בדירה מקסימה על פארק ירוק. ועדיין....

ועם זאת, המעבר לכאן היה כל כך קשה, שלא העלינו על דעתנו לעבור מכאן בעתיד הנראה לעין.

עם תום החגים כתבתי כאן פוסט על תחושה של חוסר דיוק. כאילו במרחק נגיעה ממתינים החיים שלנו.

כתבתי ושלחתי פתק בבקבוק

ממני והלאה.

במקביל, החלטתי שאני מפסיקה לחיות את החסר.

הרי החיים שלנו מבורכים בכל טוב.

יש לנו הררי הררים של סיבות להודיה ענקית.

אז לשם תזכורת, התחלתי לכתוב לעצמי בכל פינה (בארנק, על המחשב, בארון) :

I'm the lucky one!!!!

הזכרתי לעצמי כמה פעמים ביום.

אני כבר זכיתי!!!

****קאט לשבת לפני שבוע בדיוק:

אני מקבלת טלפון מחברה אהובה וזה נשמע ככה:

"לא מעניין אותי מה את עושה עכשיו. את עוזבת הכל. הבית הכי מדהים במושב התפנה, יש מליון קופצים והוא ייחטף בעוד דקה. עכשיו!!!!!!"

וככה, עם הפיג'מה, רצתי (אני לא מסתבכת עם החברה הזאת....).

בתוך תוכי אני אומרת לעצמי: 'רק שאני לא אדלק מדי על הבית, כי ברור לי שאין סיכוי שעכשיו נעבור'.

כל אשר יגורתי:

בית ענק. יפיפה. מלא זולות מדהימות בחוץ. כדורסל לילדים ודשא, מרפסת עם נוף ענקית, גג מטורף.

חלום!!

פשוט חלום!!!

אין ברירה. צריך להביא את הבית!

האני של פעם, היתה אומרת: "בטח מישהו אחר יזכה... למה שבעל הבית יקח אותנו אם יש לו כאלה שפנו לפנינו... בטח המחיר לא יאפשר .... " בקיצור, הכנה לוולה.

אבל זו לא אותה אני.

I'm the lucky one!!!

בעל הבית אמר לי שהוא הבטיח את הבית לאחרים.

מכל עבר אני שומעת כמה אנשים פונים בקשר לבית.

אני לא יודעת למה, אבל הדיירים המדהימים שגרים שם, שלא ראינו אותם מעולם, פשוט עשו לו אמבוש.

הודיעו לו שהם ערבים שדיירים כמונו אין,

ושזה לא משנה מי וכמה פונים אליו, הוא חייב להשכיר לנו.

(מעכשיו הם חברים של ממש, אבל לפני שבוע לא הכרנו אותם).

במקביל, עשינו מה שאנחנו יודעים לעשות:

הודעתי לילדים שהם חייבים להביא את הבית!

שכל אחד מרגיש שהבית שלנו! מעצב אותו! נכנס פנימה וקובע בעלות!

אני קמה בכל בוקר בשש בבוקר, ומרביצה מדיטציות שיכולות להזיז עולמות! מזיזה אנרגיות, מביאה את כל הרוחות הטובות. נותנת עבודה!!

טוקה הכפרה מודד ועושה חישובים של כל הפרטים עד האחרון שבהם.

תקענו יתד!

והכל תודעתי!

ואני הרי יודעת שזה כל הסיפור.

לפני שעה חתמנו!

אנחנו מאושרים והמומים וחוגגים.

ובנימה של ריפוי שושלתי (שהרי זה העיסוק של חיי כרגע):

בדיוק בדיוק ביום ההולדת ה 12 של בארי, הבכור שלנו, אנחנו חוזרים הביתה.

והנה תיקון עולם.

איילת חן